מאת: גבי פייר - איטומן
	08/08/2008 06:37:51

מאמרים איטום מרפסות, גגות מרוצפים

איטום מרפסת או גג מרוצף על גבי הריצוף הקיים, וריצוף מחודש

מאת גבי פייר, איטומן.
מאמר מקיף המתאר את החסרונות והיתרונות בעת בצוע איטום מעל גבי ריצוף ישן ולאחריו- ריצוף מחודש.

מאמר זה מתאר בפרוטרוט את ביצועו של איטום וריצוף חדש מעל גבי ריצוף קיים של גג מרוצף או מרפסת.  המאמר פורס את השיקולים בעד וכנגד שיש לקחת אותם בחשבון בטרם מחליטים על בצוע עבודה מסוג זה.

כמו כן מובאות המלצות להכנת התשתית מספר חודשים לפני תחילת האיטום, שיפור הניקוזים, בחירת החומרים- ועוד. המאמר מובא להלן בשלמותו באדיבות חברת איטומן בע"מ.

                                            --------------------------

כשלים באיטום של מרפסת או גג מרוצף גורמים ברוב המקרים לנזקים כספיים כבדים שבעלי דירות נאלצים להתמודד מולם. 

בדרך כלל יבצעו תחילה הדיירים נסיונות חוזרים ונשנים לאיתור מקור הנזילות, מתוך רצון להמנע מהעלות הכספית הגבוהה אשר כרוכה בהסרת כל שכבת הריצוף של אותה מרפסת או גג מרוצף.

נסיונות כושלים יובילו בסופו של דבר למסקנה שאין מנוס מהרמת כל הריצוף ובצוע איטום מחודש. זהו אכן הפתרון המומלץ והטוב ביותר במקרים אלה. הסרת הריצוף כולו ואיטום מחודש של כל האזור באמצעות יריעות ביטומניות הנו הפתרון היסודי, המקצועי והאמין ביותר.

אף על פי כן, מבקשים דיירים רבים פתרון חליפי, אשר בו תתבצע שכבת איטום חדשה על גבי הריצוף הקיים- ללא פרוקו. במקרה שכזה יונח ריצוף חדש על גבי שכבת האיטום העליונה ובכך תחסך עלות הפרוק והפנוי של הריצוף הישן. שיטה זו מוזילה מאוד את עלות העבודה ומסיבה זו קיים ביקוש ליישומה.

לשיטת איטום זו ישנן יתרונות וחסרונות. במאמר זה נפרט מהם , נסביר מתי ניתן לבצע את השיטה, באיזה חומרי אטימה נוכל להשתמש ועל מה עלינו לשים את הדגש.

מגבלות ותנאי בצוע

ראשית יש להבין כי קיימים 3 תנאים מגבילים אשר מונעים את ביצועה של עבודת איטום מסוג זה. ואלו הם: 

1. הפרשי גובה לא מספקים בין מפלס הריצוף החיצוני למפלס הריצוף הפנימי.

2. חוסר יציבותו של המשטח המרוצף הנוכחי.

3. מגבלת משקל שמותר להעמיס על גבי הריצוף הקיים.

                                                 ------------------

1. הפרשי גובה בין המפלסים.

מפלס הריצוף של מרפסת או גג מרוצף מתוכנן כך שיהיה נמוך יותר ממפלס הריצוף הפנימי של הדירה. משום שאילולא כן, יזרמו מי הגשמים מן השטח החיצוני אל תוך השטח הפנימי של חלל המגורים.

נתון זה מציב בפנינו מגבלת גובה משום שלא נוכל להניח ריצוף חדש על גבי הריצוף הישן, אם כתוצאה מכך יעלה מפלס הריצוף החיצוני מעבר למותר (מינימום 2 ס"מ מתחת למפלס הריצוף הפנימי של הבית).

מגבלת גובה זו קובעת אם נוכל כלל לבצע מערכת איטום וריצוף זו.

מגבלה זו גם קובעת בהמשך ,באיזה סוג של חומר אטימה נוכל לאטום את המשטח המרוצף, עם איזה עובי של אריחים נוכל לרצף, כמו גם את שיטת הבצוע של הריצוף עצמו, דהיינו : ריצוף בהדבקה ישירה (הדבקה דקה , עם דבק לקרמיקה, ישירות על גבי שכבת האיטום) או ריצוף עם טיט צימנטי ומצע מילוי עבה מתחתיו.

ככלל- ריצוף עם טיט ומצע מילוי עבה מתחתיו הנו עדיף על פני הדבקה ישירה, מפאת גמישותם של חומרי האטימה עליהם יונח הריצוף. כאשר מדביקים ריצוף ישירות על גבי חומר אטימה גמיש (וכל חומרי האטימה הנם גמישים), גובר החשש להנתקותו של הריצוף כתוצאה מהתזוזות הטבעיות של חומר האיטום. כך שככל שעוביו של המילוי שמתחת לריצוף יהיה גדול יותר, כך גם פוחת החשש מכשל עתידי של שכבת הריצוף החדשה.

2. חוסר יציבות של המשטח המרוצף הנוכחי.

נתון נוסף שמונע את הנחתו של ריצוף חדש על גבי ריצוף ישן הנו מצבו של הריצוף הנוכחי. כאשר ישנו משטח מרוצף ישן אשר קיימים בו סימני שקיעה ואשר באופן כללי איננו נראה יציב- לא נוכל להשתמש בו כתשתית ראויה לריצוף העליון.

3. משקל יתר.

מן הבחינה ההנדסית, קיימת מגבלת משקל אשר מותר להעמיס על שטח מרפסת או גג מרוצף. חובה עלינו להתחשב במשקל הנוסף שאנו מעמיסים על גבי השטח, ועל כך יש להיוועץ עם מהנדס / קונסטרוקטור. ברוב המקרים לא צפויה להיות בעיה שכזו, אך מכיוון שמדובר על ענין בטיחותי יש לבדוק זאת תחילה באמצעות מהנדס מוסמך.

לסיכום :

כאשר ישנה בעיה של משקל עודף, כאשר הריצוף הקיים איננו יציב או כאשר מגבלת הגובה איננה מאפשרת את הנחתה של שכבת ריצוף נוספת - לא נוכל לבצע מערכת איטום מסוג זה ולא יהיה מנוס מהרמת כל הריצוף הישן ופינויו מהשטח.

יתרונות וחסרונות של איטום וריצוף על גבי משטח מרוצף קיים  

יתרונות - 

היתרון הבולט הנו כמובן בחסכון כספי ניכר. 

פרוק ופינוי הריצוף הישן ושכבת המילוי שמתחתיו כרוכים בעלות כספית גבוהה, במיוחד כאשר מדובר על קומות גבוהות או על מבנה שאינו מאפשר גישה נוחה. אל עלות הפרוק והפינוי יש להוסיף גם את העלויות של רכישת והובלת מצע מילוי חדש אל הגג. בנוסף, סביר להניח שגם עלות חומרי האיטום עצמו תהייה מופחתת משום שלרוב לא ניתן יהיה לבצע אטימה עם שתי שכבות של יריעות ביטומניות (כתוצאה ממגבלת הגובה שלעיל).  

כהערכה כללית, שיטה זו מוזילה את העבודות בכ 30 עד 40 אחוזים, בהתאם לתנאי השטח. בגגות מרוצפים גדולים (50 מטר ומעלה), מדובר על הוזלה מאוד משמעותית , שיכולה להתבטא אף בעשרות אלפי שקלים.

בונוס נוסף נקבל במהירות בצוע גבוהה יותר , עם פחות לכלוך, רעש ופסולת. 

חסרונות – 

כפי שנאמר בשורות הפתיחה, כמו גם במאמרים אחרים באתרנו, המלצתנו במקרים של נזילות מגגות מרוצפים או מרפסות היא להרים את כל שכבת הריצוף הקיימת ולבצע איטום חדש עם יריעות ביטומניות. זוהי הדרך הנכונה, הבטוחה והאמינה ביותר, אשר מיועדת להחזיק מעמד למשך כל אורך חייו של המבנה.  

כל שיטה אחרת, כולל זו המתוארת כאן, הנה בבחינת פתרון אלטרנטיבי מאולץ, אשר מקורו איננו שאיפה לשיפור האיכות אלא השאיפה (הלעיתים בלתי נלאית) לחסוך בהוצאה הכספית.

כאשר מבצעים את שכבת האיטום על גבי ריצוף קיים יש לקחת בחשבון שאורך חייה של מערכת האיטום ו/ או של שכבת הריצוף עלול להיות, באופן כללי, קצר יותר. אורך החיים של המערכת משתנה בהתאם למיגבלות השטח ולאיכות הבצוע של העבודה, כך שלא ניתן להצביע על טווח שנים מדוייק. המערכת יכולה להחזיק 5 , 10 או 15 שנה ויותר, הכל בהתאם לנסיבות ולתנאי השטח.

קיימים מספר גורמים כלליים לקביעה זו, כפי שיוסבר להלן:

1. חומרי אטימה נאחזים תמיד יותר טוב על גבי תשתיות בטון מאשר על גבי ריצוף . זאת, משום שחומרי הריצוף השונים (קרמיקה, גרניט פורצלן, טרצו או שייש) אינם סופגים או קולטים לתוכם את חומרי האיטום ולכן פוחת כושר אחיזתם של חומרי האיטום על גבי ריצופים אלו. 

2. משטחים מרוצפים, המרכבים מטבעם מהרבה חלקים (אריחים), מועדים יותר לתזוזות. לכך יש להוסיף כי לעיתים, כאשר התרחשה חדירה של רטיבות רבה מדי אל מתחת לריצוף הישן, קיים חשש שרטיבות זו תגרום להחלשת יציבותו של המשטח המרוצף, מה שיכול להוביל בעתיד לשקיעות ותזוזות של הריצוף החדש, העליון. 

3. הרטיבות שנמצאת מתחת לריצוף הישן לא תוכל להתנדף כאשר מכסים אותה עם שכבת איטום חדשה. לפיכך היא יכולה להשאר כלואה שם לצמיתות. כליאת רטיבות מתחת לריצוף איננה רצויה כשלעצמה , אך טומנת בחובה גם סיכון מסויים למערכת האיטום החדשה (העליונה) משום שבתנאים המתאימים עלולים אדי הרטיבות הכלואים להתרומם כלפי מעלה ולגרום להתנתקות או להופעת התנפחויות (בועות אויר) בשכבת האיטום. התנפחויות שכאלה יכולות לגרום להתערערות שכבת הריצוף שמעל, כאשר מדובר על ריצוף שבוצע בשיטת ההדבקה הישירה, או כאשר שכבת המילוי שמתחת לריצוף איננה מספיק עבה על מנת לבלום / לספוג תזוזות אלו.

התופעות המתוארות לעיל עלולות לגרום באופן כללי לכשל באיטום או לכשל בשכבת הריצוף אך לא ניתן לנבא זאת בצורה החלטית משום שלכל גג מרוצף או מרפסת ישנו סיפור ומגבלות משלו.  

בשעה שאנו באים לשקול את ביצועה של מערכת איטום מסוג זה, עלינו להתחשב גם ביחס שבין עובי המילוי האפשרי לבין גודלו של המשטח המרוצף. במילים אחרות, כאשר עובי המילוי יהיה קטן החשש מכשל בריצוף ילך ויגבר ככל שהשטח יהיה גדול יותר. במרפסות קטנות- החשש פוחת בהתאמה.

גם מן ההיבט המקצועי גרידה, יש לאמר שכאשר קיימת בעיה בשכבת האיטום המקורית אשר נמצאת מתחת לריצוף- הדרך הנכונה היא לתקן את אותה שכבה ולא "לכסות אותה" עם שכבת איטום חדשה, כאילו שהבעיה איננה קיימת.

אם כך, בבואנו לשקול את ביצועה של מערכת איטום זו אנו חייבים לקחת בחשבון את כל הגורמים שפורטו לעיל ולפעול בהתאם לנסיבות.

------------------

למרות האמור לעיל, מהרגע שהחלטנו על ביצועה של מערכת זו עלינו להניח בצד את אותם "גורמים מקלים" ולגשת אל הביצוע באופן מקצועי לגמרי.

בצוע יעיל הנו אפשרי בהחלט, ימנע כשלים מיותרים ויאריך מאוד את חייה של מערכת האיטום ושל שכבת הריצוף העליונה.

במיוחד מומלץ להקפיד על עבודות ההכנה המפורטות להלן.

ייבוש השטח

ייבוש הרטיבות שהצטברה מתחת לריצוף הישן הנו צעד חיוני, מהסיבות שהוזכרו לעיל. מומלץ לבצע עבודות הכנה / ייבוש, מספר שבועות לפני תחילת העבודות. יש לתזמן עבודות אלו לתקופת הקיץ בלבד וכמובן שאין לשטוף את השטח המרוצף במהלך תקופה זו.

להלן מספר פעולות מומלצות לבצוע.

1. פתיחת הריצוף סביב נקודת הניקוז.

בעזרת דיסק חשמלי נבצע חיתוך ונסיר מספר מרצפות סביב נקודת הניקוז הנוכחית. במקומה נתקין מאוחר יותר קולטן דו-מפלסי המיועד במיוחד עבור מרפסות וגגות מרוצפים. "קולטן דו-מפלסי" (נקרא גם בשם "מרזב כפול" או "נקז לגג מרוצף") הנו קולטן מי גשם מיוחד, אשר מסוגל לנקז גם את הרטיבות שמצטברת עם הזמן מתחת לריצוף. (בקישור הבא ניתן לראות דוגמא של נקז דו- מפלסי).

מכיוון שזהו המקום הנמוך ביותר בגג, סביר להניח שלאחר הסרת האריחים מהאזור נגלה בו ריכוז גדול של רטיבות. מומלץ להשאיר את הפתח גלוי לתקופה ארוכה ככל האפשר, על מנת לאפשר לרטיבות זו להתנדף.

2. על מנת לייבש רטיבות שכלואה תחת אזורים אחרים מתחת לאריחים, ניתן לבצע אחת מהפעולות הבאות.

א. ניתן להסיר ממקומם מספר אריחים (אריח בודד על כל 2 מ"ר בערך).

ב. לחילופין, בעזרת מכונת חריצה יעודית, או בעזרת דיסק חשמלי, ניתן לפתוח את הפוגות בין כל האריחים בגג. פעולה זו תבטיח את ייבוש מרבית הרטיבות שכלואה מתחת לאריחים והיא עדיפה על פני הראשונה.

לאחר מספר שבועות של המתנה לייבוש נוכל לגשת לעבודות הכנת השטח.

הכנת השטח לאיטום

1. בעזרת דיסק חשמלי יש לחתוך את הטיח בהיקף הקירות, בקו ישר, כ 15 ס"מ מעל לקו העליון של הפנלים. החיתוך עם הדיסק נועד למנוע את החלשת שכבת הטיח בקירות כתוצאה מעבודות החציבה של הסרת הטיח והפנלים. כמו כן נקבל קו חיתוך ישר אשר יהיה נוח יותר להשלמת הטיח בהמשך.

2. באמצעות פטישון חשמלי יש להסיר את הפנלים ואת כל שכבת הטיח מהקירות עד לאותו קו חיתוך עליון. יש להעמיק את החציבה עד לתשתית הקיר עצמו (עד הבלוקים או עד הבטון) כך שיתקבל מספיק מקום להנחת שכבת האיטום, הפנלים והטיח החדש. בחיבור התחתון, בין האריחים לקיר, יש לסתת את כל שאריות הבטון והטיט. (במידת האפשר יש להעמיק את הסיתות מספר מילימטרים מתחת למפלס המרוצף).

3. לאחר סיום החציבה יש להחליק את הקירות לצורך יצירת משטח ישר לגמרי, לקבלת שכבת האיטום. ההחלקה מתבצעת באמצעות תערובת צימנטית חזקה (1 מלט 1 חול, מועשרת בדבק מסוג לטקס SBR ביחס של 50 אחוז מכמות המים אשר בתערובת). עובי שכבת החלקה זו יהיה לרוב מספר מילימטרים בודדים. (במקרה שיש לבצע תיקונים עבים יותר, יש להכפיל את כמות החול שבתערובת).

4. יש לעגל את הפינה התחתונה בחיבור שבין הרצפה לקירות, על ידי יציקת "רולקות" בטון מועשרות בדבק כנ"ל (1 מלט 2 חול). כאשר מבצעים את יציקת הרולקות יש להקפיד על כך שהן לא תהיינה גדולות או בולטות מדי. רולקות גדולות / עבות מדי יגרמו מאוחר יותר לבעיות בהנחת הפנלים ויגרמו להם להיות יותר מדי בולטים ממישור הקיר. (במקרים רבים נאלץ להסתפק ברולקות קטנות, בגודל של כ 2-3 ס"מ בלבד. לרולקות עבות יותר יש להשתמש בתערובת ביחס של 1 מלט ו - 2.5 חול).

5. יש להתקין את הנקז הכפול בנקודת הניקוז, אותה השארנו קודם לכן פתוחה לצורך ייבוש. סביב הנקז יש להניח אבני חצץ אשר ישמשו לסינון הלכלוך ויסייעו למעבר מים חופשי. את אבני החצץ יש לעטוף עם בד גאוטכני מן הצד החיצוני (ראה שרטוט בקישור הקודם). הבד הגאוטכני הכרחי משום שתפקידו למנוע זליגה של המילוי אל תוך המרזב. את השטח שממנו הוסרו האריחים מסביב לאזור הקולטן ניתן למלא עם תערובת צימנטית (1 מלט, 3 חול, 20 אחוז דבק לטקס), או להשלים עם אריחים חדשים.

6. במידה ובוצעה פתיחה של הפוגות בין האריחים, יש כעת למלא את הפוגות עם רובה אקרילית חדשה וניתן גם להעשיר אותה עם דבק לטקס. אין צורך להקפיד על יישום אסטתי של הרובה אלא על מילוי הפוגות בלבד.

7. במקומות אחרים שבהם הוסרו אריחים בגג (במידה והוסרו) ניתן למלא את השטח החסר עם תערובת צימנטית (1 מלט 3 חול,ו- 20 אחוז דבק לטקס בתערובת).

8. דגש מיוחד יש לתת לאזור החיבור אשר מתחת לויטרינה / לדלת של פתח היציאה אל השטח המרוצף. יש לאטום את החיבור בין המשקוף התחתון לבין התשתית שמתחתיו עם מסטיק פוליאוריטני גמיש (כגון מסטיק מסוג סיקפלקס FC11).

אופיו של החיבור מתחת לפתח היציאה שונה ממרפסת למרפסת , כך שלא ניתן לתת פרט בצוע אחיד עבור כל המצבים. לעיתים יתבצע האיטום בחיבור עם תחתית המרצפת ולעיתים הוא יתבצע בתחתית המשקוף. האיטום עם מסטיק פוליאוריטני נותן בדרך כלל מענה לכל האפשרויות.

על כל מקרה, יש לדאוג לכך שהחיבור מתחת לדלת היציאה יהיה אטום לגמרי כך שאפילו אם תהיה הצפה של כל השטח החיצוני – המים לא יוכלו לעבור אל מתחת לריצוף הפנימי של הדירה.

9. כצעד הכנה אחרון לפני תחילת עבודות האיטום, יהיה עלינו לשטוף היטב את כל השטח המרוצף על מנת להסיר ממנו אבק, לכלוך ושאריות ווקס ישן (במידה וקיים). ניתן לבצע שטיפה ושפשוף עם מכונת פוליש, מים וסבון- או באמצעים אחרים. (במקרים מיוחדים נוכל גם להשתמש בחומצת מלח מדוללת במים , אך פעולה זו איננה מומלצת שלא לצורך משום ששרידי חומצה שיוותרו על גבי המשטח עלולים להזיק לשכבת האיטום).

איטום השטח ובחירת חומרי אטימה  

קיימים מספר חומרי אטימה שניתן להשתמש בהם לצורך איטום על גבי משטח מרוצף של מרפסת או גג מרוצף. להלן סוגי החומרים בסדר המועדף.

1. יריעות ביטומניות.

2. חומרי אטימה פוליאוריטנים משחתיים.

3. חומרי אטימה ביטומנים משחתיים.

                                               --------------------------------

1. יריעות ביטומניות.

מערכת איטום עם יריעות ביטומניות היא השיטה הטובה ביותר לשימוש מתחת למשטחים מרוצפים. היריעות חזקות, מולחמות אל המשטח המרוצף, אינן רגישות לפגיעה מכנית ועמידות לשנים רבות.

כפי שהוזכר לעיל, נוכל לאטום את המשטח עם יריעות ביטומניות רק בתנאי שנבצע את הריצוף העליון על גבי מצע מילוי עבה ,עם הדבקה בטיט.

לא מומלץ לנסות ולבצע ריצוף בהדבקה ישירה או ריצוף עם מילוי דק מאוד (1 עד 3 ס"מ), על גבי יריעות ביטומניות, משום שגמישותן של היריעות עלולה לגרום לתזוזות של האריחים בעתיד. גם כאשר עבודת ההלחמה של היריעות מבוצעת בקפידה, תמיד קיים חשש להיווצרות חללים מקומיים ותמיד קיים חשש לתזוזות טבעיות עקב גמישותן של היריעות ושינויי הטמפרטורה. כאמור לעיל, תזוזות אלו מגבירות את החשש לתזוזת הריצוף, כאשר שכבת המילוי איננה עבה מספיק. כאשר שכבת המילוי עבה דיה- חשש זה איננו קיים כלל.

עקב מגבלות הגובה בין המפלסים, בדרך כלל לא נוכל לבצע את האיטום עם שתי שכבות של יריעות. מומלץ לבצע את האיטום עם יריעות בעובי של 5 מ"מ.

תחילה תבוצע שכבת יסוד (פריימר) ביטומנית.

ניתן גם לבצע שכבה של זפת חמה על גבי הפריימר, לאחר שהתייבש. עובי השכבה כ 1.5 ק"ג למ"ר (כ 1.5 מ"מ עובי). יש למרוח את הזפת על כל השטח כולל על הדפנות / הקירות. הזפת , מלבד היותה שכבת איטום בפני עצמה, משמשת גם כשכבת קישור טובה ליריעות.

לאחר מכן נבצע את ההלחמה של היריעות. יש לטפס עם היריעות על גבי הקירות בהיקף, עד מעבר לגובה הפנלים.

מפרט טכני והמלצות בצוע חשובות ניתן לראות במאמר על איטום מרפסות או גגות מרוצפים באמצעות יריעות ביטומניות. 

2. חומרי אטימה פוליאוריטנים משחתיים.

סוג זה של חומרי אטימה הנו חדש יחסית ויישומו הולך ומתרחב בעקביות. הפוליאוריטן הנו חומר חזק, עמיד במים עומדים ונוח ליישום. למערכות איטום פוליאוריטניות קיים חומר בסיס מקשר ("פריימר") אשר נצמד היטב אל המשטח המרוצף, מה שהופך אותו לראוי לשימוש למטרתנו. לאחר מריחת חומר היסוד מבצעים שתי שכבות נוספות של החומר, עם או בלי רשת אינטרגלס בין השכבות.

ניתן לבצע הדבקה ישירה של אריחים חדשים על גבי החומר הפוליאוריטני, ללא שכבת מילוי עבה (אם כי ריצוף עם מילוי בעובי נוסף- יהיה עדיף). בענין ההדבקה הישירה יש לעקוב אחר הוראות הבצוע של היצרנים השונים. במידה והחומר אינו מאפשר הדבקה ישירה ניתן לבצע שכבת קישור צימנטית דלילה (מלט + דבק לטקס בשעור 50 אחוז מהמים) ולאחריה לבצע את הדבקת הריצוף. מפרטים טכנים יש לקבל מהיצרנים / היבואנים השונים.

3. חומרי אטימה ביטומנים משחתיים.

חומרי אטימה על בסיס ביטומני משחתי הנם נוחים מאוד לשימוש ומחירם זול יותר מהחומרים שהוזכרו עד כה. חסרונם במקרה זה, הנו בכושר ההיצמדות שלהם אל שכבת הריצוף. חומרים ביטומנים משחתיים מיועדים בעקרון לשימוש על גבי משטחי בטון, כאשר תחילה מבצעים שכבת יסוד (פריימר) נוזלית אשר נספגת היטב אל עומק הבטון. שכבת יסוד זו איננה מסוגלת להיספג אל עומק האריחים ולכן אחיזתו של החומר על גבי משטח מרוצף תהיה תמיד הרבה פחות יעילה מאשר על גבי משטח בטון. יחד עם זאת, ניתן להשתמש בחומרים מסוג זה , במיוחד כאשר מדובר על שטח מרוצף קטן (מרפסת). ניתן לבצע את הריצוף בהדבקה ישירה על גבי חומר האיטום או עם שכבת מילוי וטיט.

המפרט כולל בצוע שכבת יסוד ביטומנית ולאחריה שתי שכבות של חומר האיטום המשחתי, עם או בלי רשת אינטרגלס בין השכבות. מפרט טכני והמלצות בצוע ניתן לראות במאמר על איטום מרפסות או גגות מרוצפים עם חומרי איטום ביטומנים משחתיים.

סיכום

איטום על גבי ריצוף קיים של מרפסת או גג מרוצף הנו פתרון חליפי לאלטרנטיבת הבצוע היסודית יותר, הכוללת הסרה של הריצוף הקיים. מאמר זה הביא הסבר נרחב על שיטת ביצוע זו , על מיגבלותיה ויתרונותיה. מטרת המאמר הינה להציג את הדברים ואת הנתונים, כפי שהם לאשורם.

תחת המיגבלות שתוארו לעיל, ניתן לבצע עבודת איטום טובה אשר תחזיק מעמד רב ככל האפשר. נהוג לתת אחריות לעבודות מסוג זה לתקופה שבין 5 ל 10 שנים, בהתאם לסוג האיטום ולמיגבלות השטח.

למידע נוסף בענין מרפסות ומשטחים מרוצפים ניתן לגשת אל המאמר על איתור נזילות בגגות מרוצפים או מרפסות ואל המאמר על איטום גגות מרוצפים ללא הרמת הריצוף.

שאלות והבהרות נוספות ניתן תמיד להציג אל הפורום באתר ונשמח לסייע.

בברכה,

איטומן –איטום ושיקום מבנים