|  | | | מאת: גבי פייר - איטומן | | | 04/08/2008 04:36:39 | |
מאמרים 
איטום מרפסות, גגות מרוצפים
איטום מרפסות או גגות מרוצפים באמצעות יריעות ביטומניות
מאת גבי פייר - איטומן.
מאמר מקיף ביותר כולל המלצות חשובות לבצוע איטום ביריעות ביטומניות תחת גגות מרוצפים או מרפסות.
מקור : איטום מרפסות או גגות מרוצפים באמצעות יריעות ביטומניות.
מפרט עקרוני זה מתאר את אופן הבצוע של מערכת איטום עם יריעות ביטומניות, תחת משטחי ריצוף של מרפסות או גגות מרוצפים. המפרט מתאר את בצוע העבודה במבנים חדשים, במהלך הבניה.
כשל במערכות איטום אלו גורם לנזקים חמורים למבנה ולהוצאה כספית כבדה. במקרי כשל שכאלו - בצוע מחודש של המערכת יהיה כרוך בפרוק התשתיות הקיימות (ריצוף + מילוי) , בעבודות הובלה יקרות (פינוי פסולת והרמת מילוי וריצוף חדש לגג) ברכישת חומרי גלם יקרים (ריצוף / קרמיקה) ועבודות נילוות אחרות (כגון שיפוץ וצביעת מעקות וקירות סביב מרפסות, פרוק והרכבת ויטרינות- ועוד). במקרים חמורים יותר אף תתרחש חדירת רטיבות אל מתחת לריצוף של שאר חלקי הבית הגובלים עם הריצוף החיצוני. במקרים שכאלו יהיה לעיתים צורך בהחלפת הריצוף הפנימי ואף בעבודות שיפוץ של קירות פנימיים בתוך שטח הדירה עצמה (!). למותר לציין כי נזקים מסוג זה מסתכמים בהוצאה מיותרת של עשרות אלפי שקלים.
מערכת איטום מהסוג המתואר במאמר זה מיועדת להחזיק מעמד עשרות שנים ויש לבצע אותה בהתאם לתקנים וללא נסיונות מיותרים לחסכון בהוצאות. חסכון בהוצאות במערכות איטום תת-רצפתיות של מרפסות ומשטחים מרוצפים חיצוניים עלול להסתכם בסופו של דבר בנזק כספי גדול פי כמה וכמה מה"חסכון" המצופה.
יריעות ביטומניות הוכחו כשיטה הטובה ביותר לבצוע איטום תחת משטחי ריצוף של מרפסות וגגות מרוצפים. לפיכך - מובא להלן מפרט טכני כללי והמלצות מפורטות לבצוען של עבודות האיטום באמצעות יריעות ביטומניות.
עקרונות בסיסיים בעת איטום מרפסות מרוצפות / גגות מרוצפים:
1. מעבר רטיבות ומי גשמים אל מתחת לשכבת האריחים של מרפסות וגגות מרוצפים - הנו ענין ודאי . לפיכך, יש להתייחס אל כל השטח אשר תחת הריצוף כאילו היה "בריכה" לכל דבר וענין.
2. באיטומים מסוג זה, בהם שכבת האיטום חשופה לנוכחות קבועה ורצופה של מים או רטיבות , הכלל החשוב ביותר שיש לזכור הוא שאם ישנו חריר קטן כלשהו בשכבת האיטום – המים בטוח יחדרו דרכו אל המבנה.
3. ניקוז הרטיבות שחודרת אל מתחת לאריחים, באמצעות אביזר ניקוז דו-מפלסי, מונע היווצרות "בריכה" תחת הריצוף , מפחית מהחשש לנזילות ומאריך את חייה של מערכת האיטום.
4. חובה לבצע הפרדה ואיטום מוחלט בנקודת המפגש בין הריצוף החיצוני, לבין הריצוף הפנימי של הבית.
להלן רשימת דברים שיש לשים עליהן דגש:
1. שיפועים טובים בגג (מינימום 1.0 אחוז, בהתאם לגודל השטח המרוצף ולהוראות המתכנן).
2. הכנת השטח לקבלת שכבות האיטום.
3. התקנת מערכת ניקוז בעלת קיבולת מספקת לגודל הגג / מרפסת,כולל נקז יעודי דו-מפלסי
אשר מנקז את הרטיבות שחודרת אל מתחת לאריחים.
4. יציקת סף הפרדה מתחת לפתח היציאה למרפסת ובצוע איטום מושלם עד למפלס הריצוף.
5. התקנה נכונה של ויטרינת היציאה למרפסת ביחס למיקומו של סף ההפרדה.
6. איטום ביריעות ביטומניות בשתי שכבות עם הדבקה מלאה לתשתית.
7. איטום סביב אלמנטים חודרים (צנרות, כבלים, וכדומה), במידה וקיימים.
8. בדיקת הצפה לאחר סיום עבודות האיטום- בטרם תחילת עבודות הריצוף.
9. אטימת המישקים בין האריחים ("פוגות").
10. אטימת הקירות סביב המשטח המרוצף (מבפנים ומבחוץ).
11. הדברים ה"קטנים" (איטום סביב ויטרינות,מעל מתחת ובין הפנלים, סביב שקעי חשמל,
חיבורים של מנורות בקירות, חיבורי מעקות- וכדומה).
יציקת שיפועים , פתחי מרזבים :
את השיפועים ניתן לצקת מבטון ("מדה") או מ"בט-קל", בהתאם להוראות המתכנן.
"בטקל" (בטון-קל) הנה תערובת מלט וחול אשר מוקצפת בטרם יציקתה על הגג. כתוצאה מההקצפה מתקבלת תערובת זורמת נוחה מאוד לעבודה, בעלת כושר בידוד תרמי ומשקל מרחבי נמוך. לצורך בידוד תרמי נוסף ניתן גם להניח לוחות קלקר או לוחות בידוד מסוג רנדופן תחת שכבת השיפועים- על פי הוראות המתכנן ובהתאמה לתנאי האקלים האזורי (תקן ישראלי 1045).
ניקוז , התקנת נקז דו-מפלסי:
הנקז הנו האביזר העליון אשר קולט את מי הגשמים ומנתב אותם אל המרזב. בשנים האחרונות יצאו לשוק קולטנים / נקזים דו-מפלסיים המיועדים במיוחד עבור גגות מרוצפים, מרפסות, מקלחות וחדרים רטובים. קולטנים אלו מיועדים לשם קליטת הרטיבות אשר חודרת אל מתחת לשכבת הריצוף, בנוסף לתפקודם כנקודת ניקוז במפלס הריצוף עצמו.
החומר שממנו עשוי הקולטן מותאם במיוחד להלחמת יריעות ביטומניות על מנת שלא יגרם כשל בחיבור יריעות האיטום אל הנקז. בישום נכון מתקבלת מערכת ניקוז מושלמת המנקזת היטב את מי הגשמים מהמשטח המרוצף והן את שארית הרטיבות אשר הצליחה לחדור אל מתחת לאריחים. כתוצאה מניקוז זה פוחת החשש מכשלים באיטום וגוברת תוחלת החיים של שכבת האיטום עצמה.
קיימים בשוק קולטנים מסוגים שונים המותאמים לפי קוטר צינורות המרזבים וזויות היציאה שלהם מהגג.
בדוגמא שלהלן – תרשים עקרוני / כללי של נקז דו-מפלסי, תוצרת חברת "דלמר".
תרשים שיטת ניקוז כפול : פתח ניקוז עליון מנקז את מי הגשמים אשר על גבי הריצוף. בקרקעית אשר מתחת לריצוף
ישנו מירווח ניקוז סביב הצינור אשר אוסף את המים שנמצאים תחת האריחים. (התרשים
באדיבות חברת Dallmer, גרמניה).
לצורך ניקוז הרטיבות אשר נמצאת תחת הריצוף מומלץ לרצף את המשטח מעל גבי שכבת מילוי העשויה מחצץ דק - "שומשום". מילוי מסוג זה מאפשר זרימת מים נוחה לכיוון נקודת הניקוז. לחילופין ניתן לרצף על גבי מילוי של חול מיוצב (חול + מלט), על פי הוראות המתכנן. אין לרצף על גבי מצע חול בלבד.
להגנה על שכבת האיטום ניתן להניח יריעות הגנה יעודיות כגון יריעות מסוג "פזדריין" (פזקר) או "ביטודריין" (ביטום), או לפרוס בד גאוטכני על גבי שכבת האיטום.
מומלץ לבצע בדיקת תקינות של המרזב באמצעות הזרמת מים בצינור למשך מספר שעות.
קוטר פתחי הניקוז:
סתימה של פתחי ניקוז בגגות מרוצפים או מרפסות כתוצאה מלכלוך שהתעופף בשטח יכולה לגרום לעליית מפלס המים בשטח החיצוני עד כדי גלישת המים אל תוך פנים הדירה. יש לתת את הדעת על כך ולדרוש מהמתכנן לבצע פתחי ניקוז רחבים ככל האפשר.
בשטחים גדולים יש להתקין ניקוזים בקוטר של 4 צול, כמקובל. אך גם כאשר מדובר על איטום מרפסת בעלת שטח קטן מומלץ להגדיל את קוטרו של פתח המרזב עד כמה שניתן.
על פי שיקולו של המתכנן, ניתן אף להחמיר ולהתקין מרזב חרום נוסף במקום גבוה יותר, למשל במעקה סביב השטח המרוצף, כך שימנע את עליית מפלס המים מעבר למותר , במקרה של סתימה של המרזב הראשי.
סף הפרדה בפתח היציאה:
תפקידו של סף ההפרדה הנו להפריד בין השטח המרוצף החיצוני – לבין הריצוף פנימי.
ההפרדה מתבצעת מתחת לריצוף , בכדי למנוע את מעבר הרטיבות אל מתחת לריצוף הפנימי של הבית.
רק סף הפרדה שאטום ממש עד למפלס האריחים ימנע את מעבר הרטיבות פנימה.
בצוע לקוי של פרט איטום חשוב זה – הנו גורם שכיח לנזקי רטיבות קשים במבנים בעלי מרפסות וגגות מרוצפים.
סף ההפרדה הנו חגורת בטון היצוקה בקרקעית תחת הריצוף, בין שתי הקירות של פתח היציאה לגג / מרפסת. על חגורת בטון זו להיות אטומה לחלוטין למעבר רטיבות. בנוסף- חובה ליצור איטום והפרדה מעל החגורה, עד למפלס הריצוף עצמו.
את החגורה יש לצקת בתוספת ברזלי-זיון אשר יעוגנו אל הקירות עם דבק אפוקסי. עיגון זה יש לבצע על מנת למנוע תזוזות עתידיות של חגורת הבטון והיווצרות סדיקה במקומות החיבור שלה אל הקירות.
המפלס העליון של חגורת הבטון צריך להיות נמוך בכ 3-4 סנטימטרים מתחת למפלס הריצוף כך שיוותר מירווח של 2-3 ס"מ עבור טיט ההדבקה. עובי (רוחב) היציקה כ 15 ס"מ לפחות, או על פי הוראות המתכנן.
בחיבור שבין תחתית החגורה לגג יש לצקת רולקות (העגלה) מבטון. בעת הלחמת היריעות הביטומניות יש לטפס עמן עד לגובה המקסימלי של היציקה וגם על גבי הצלע האפקית העליונה של החגורה.
עם סיום עבודות האיטום ובעת שלב הריצוף- חובה לבצע איטום בין האריחים עצמם לבין חגורת ההפרדה. ניתן לבצע איטום זה במספר דרכים כאשר הדרך המקובלת ביותר היא לאטום מרווח זה, בין החגורה לתחתית האריחים, עם מסטיק ביטומני סמיך. ראה תרשים של חגורת ההפרדה בקישור הבא אל איטום מרפסת מרוצפת עם יריעות ביטומניות באזור סף היציאה (באדיבות חברת ביטום).
מיקומה של הויטרינה ביחס למיקומו של סף ההפרדה הנו קריטי להצלחת האיטום, כפי שניתן לראות בסעיף הבא ובתרשימים המופיעים בו.
התקנת ויטרינה בפתח היציאה
פרט איטום זה הנו בעל חשיבות מכרעת במניעת חדירת רטיבות פנימה, אל מתחת לריצוף הפנימי של הבית.
יש לזכור כי מיקום הויטרינה חייב להיות מעל גבי משטח הריצוף החיצוני , כך שמים שעלולים לחדור דרך מסילת המשקוף התחתונה (או בין המרצפות הסמוכות ) לא ימצאו את דרכם הישר אל מתחת לריצוף הפנימי של הבית.
מיקום הויטרינה ללא התחשבות במיקומה של חגורת ההפרדה אשר תחת הריצוף- הינו ליקוי תכנוני שכיח. כתוצאה מכך – מי הגשמים שניגרמים על גבי הויטרינה, זולגים מטה אל מסילת המשקוף התחתונה ודרך קדחים וברגים (שלא אמורים להיות) במסילה התחתונה, חודרים ישירות אל מתחת לריצוף הפנימי של הדירה. משם גם קצרה הדרך אל תקרת קומת המגורים התחתונה.
להלן תרשימים כלליים להמחשה של התקנה לקויה ונכונה-
-----------------------------
(לתשומת לבך ולמניעת אי הבנות- סרגל האלומיניום בתרשימים שלעיל משמש להפרדה בין הריצוף החיצוני והפנימי ואינו משמש לצורך איטום. האיטום בין חגורת ההפרדה לבין תחתית הריצוף מתבצע עם המסטיק הביטומני).
------------------------
הכנת השטח לפני איטום מרפסות:
לאחר בצוע יציקת השיפועים יש לגשת לבצוע שלב ההכנות בכל שטח הרצפה והקירות אשר סביב אותה מרפסת / גג מרוצף. עבודות ההכנה תכלולנה את הדברים הבאים.
1. חציבה והורדת גושי טיח ובטון בולטים או רופפים מכל שטח הרצפה והקירות עד לגובה של כ 20 ס"מ מעבר למפלס המתוכנן של הריצוף. (במקרה ובוצע אף מים בקירות יש להכין את השטח עד לגובה של אף המים). החציבה תעשה באמצעות פטישון חשמלי, דיסק או כל אמצעי מכני אחר. יש לחצוב את כל האזורים בקירות אשר בהם קיים חשש לבטון חלש או לחללים (כיסי חצץ)- עד להגעה לתשתית בטון חזקה ויציבה.
2. יציקת רולקות. יש לבצע יציקה מקומרת ("רולקה") בכל מקומות המפגש בין הרצפה לקירות, למעקות, לחגורות בטון , הגבהות וכדומה. לפני יציקת הרולקות יש למרוח שכבת יסוד צימנטית מועשרת בדבק לטקס SBR . על גבי שכבת היסוד יש לצקת את הרולקות כאשר תערובת היציקה צריכה להיות מועשרת אף היא באותו סוג של דבק (לטקס SBR). העבודות תתבצענה בשיטת רטוב-על-רטוב והכל על פי הנאמר במאמר על "עבודה נכונה עם חומרי מליטה – יסודות איטום | שיקום מבנים". הערה : יש לשים לב שלא לצקת רולקות גבוהות או גדולות מדי אשר יפריעו לרצף בהמשך (!).
3. בצוע תיקוני בטון אחרים בכל המקומות הנחוצים אשר נחצבו וטופלו בסעיף 1 לעיל.
4. יש לוודא שלא תהיינה קיימות נקודות של חדירת צנרות ישירות אל תוך שכבת האיטום. נושא זה יש לתכנן מלכתחילה, כך שלא תהיינה חדירות של צנרות מים, חשמל וכדומה תחת המשטח המרוצף. מעבר אלמנטים מסוג זה יש לבצע דרך קירות / מעקות בלבד. (במקרה שלא ניתן להמנע מבצוע שכזה, חובה לקבל פרט טכני מתאים).
5. השארת השטח לייבוש ובצוע אשפרה למשך כשבוע ימים.
להסבר על אופן הכנת השטח, הכנת תערובות המליטה ,שלבי העבודה והאשפרה- אנא ראה את המאמר על "עבודה נכונה עם חומרי מליטה - יסודות איטום | שיקום מבנים". כל עבודות ההכנה צריכות להתבצע על פי המתואר במאמר זה.
איטום מרפסות / גגות מרוצפים עם יריעות ביטומניות:
המפרט שלהלן מתאר את בצוע האיטום באמצעות שכבת זפת תחתונה ועליה שתי שכבות של יריעות ביטומניות תקניות משופרות ב SBS. אנו ממליצים על בצוע של מריחת שכבת זפת חמה מתחת ליריעות משום שזו מקנה לשטח איטום חשוב נוסף ומהווה שכבת יסוד נוחה וחזקה יותר להלחמת היריעות הביטומניות. (במידה ושלב זה איננו מבוצע יש לבצע שכבת יסוד מפריימר ביטומני , להמתין לייבוש ועליו לבצע את הלחמת היריעות כמתואר בסעיפים 3-8 שלהלן).
1. מריחת שכבת יסוד מסוג פלינקוט או פריימר ביטומני על גבי כל שטח הגג . בקירות -מריחה כנ"ל עד לגובה של כ 15 ס"מ מעל למפלס המתוכנן של הריצוף. השארת השטח לייבוש מוחלט למשך מספר שעות - או עד ליום המחרת.
2. מריחה של שכבת זפת חמה תקנית מסוג 75/25 ובעובי של כ 1.5 ק"ג למ"ר- על גבי כל שטח הרצפה והרולקות עד לגובה האמור.
3. הלחמת רצועת חיזוק ביטומנית על גבי כל שטח הרולקות. רוחב היריעה יהיה כ 30 ס"מ. רצועת החיזוק תונח במרכז הרולקה כך שחציה יולחם לרצפה וחציה העליון יולחם על גבי הקיר שמעל לרולקה.
4. הלחמת שכבה ראשונה של יריעות ביטומניות על גבי כל שטח הרצפה. קצה היריעה בקירות יכסה ויעבור את יריעת החיזוק שהוזכרה לעיל.
(כנהוג בהלחמת יריעות- יש תמיד להתחיל את ההלחמה מהחלק התחתון של הגג ולהתקדם משם כלפי מעלה. יש לוודא הלחמה מלאה אל כל השטח וכולל הוצאת "מיץ" נוזלי בחפיפות בין היריעות לשם וידוע הלחמה אופטימלית בנקודה זו, בין יריעה ליריעה.
5. הלחמת שכבה שניה של יריעות ביטומניות , על גבי השכבה הראשונה. (היריעות בשכבה זו יונחו כך שמרכזה של כל יריעה יכסה את תפר ההלחמה שבין היריעות של השכבה הראשונה. יש לפרוס את היריעות באופן שבו לא תסתיים יריעה עליונה בדיוק באותו המקום בו הסתיימה היריעה התחתונה). קצות היריעות בקירות תהיינה מעל לקצות היריעות של השכבה הקודמת.
6. הלחמת רצועת חיזוק נוספת על גבי כל שטח הרולקות. הרצועה תהיה ברוחב של כ 50 ס"מ והיא תולחם כנ"ל בחציה על גבי הרצפה ובחציה על גבי הקיר ועד מעבר לקצה היריעה האחרונה. עם סיום ההלחמה בקירות צריכות היריעות לטפס לגובה של כ 15 ס"מ מעבר לגובה הריצוף המתוכנן (מעל לגובה הפנלים).
7. אטימת נוספת מעל הקצה העליון של היריעות בקירות, באמצעות מסטיק ביטומני סמיך.
8. בצוע בדיקת הצפה של כל שטח הגג והמתנה למשך 72 שעות. ראה גם מאמר בנושא זה על עבודות איטום - בדיקות הצפה והמטרה.
הערה: יש לוודא שעוביה הכולל של שכבת האיטום בקירות לא יעבור את המותר מבחינת התכנון האדריכלי (מיקום הפנלים, עובי שכבת הטיח בקירות- וכדומה). יתכנו מקרים בהם לא יהיה מנוס מויתור על רצועות החיזוק.
ריצוף , איטום מישקים / רובה בגגות מרוצפים או מרפסות :
לפני בצוע הריצוף ניתן להגן על שכבת האיטום באמצעות פריסה של בד גאוטכני בעובי 400 גרם למ"ר על גבי כל שטח הרצפה. לחילופין ניתן לפרוס יריעות הגנה וניקוז מסוג פזדריין (פזקר) או ביטודריין (ביטום).
לעיתים נדחות עבודות ריצוף של מרפסת לשלב מאוחר יותר בהמשך הבניה. במידה והיריעות מתוכננות להשאר חשופות לזמן ארוך יש להגן על הקצוות העליונים בקירות (ועל המסטיק הביטומני שמעליהן) באמצעות חומרי הכספה (כגון צבע כסף מסוג סילברפז או ביטומסילבר). השארת מסטיק חשוף לשמש לאורך זמן יכולה לגרום להמסתו ולזליגה איטית כלפי מטה ובמקרים חריגים - להנתקות היריעות מן הקירות. לחילופין- מומלץ לבצע את שכבת היריעות העליונה עם יריעות בעלות ציפוי אגרגט עליון, כמקובל בגגות חשופים.
סביב הקולטן של המרזב יש להניח שכבה של אגרגט דק (שומשום) עטוף בבד גאוטכני.
את שכבת המילוי שמתחת לרצוף ניתן לבצע , כאמור לעיל, עם חול מיוצב (חול + מלט) או בשכבת אגרגט דק ("שומשום"), על פי הוראות המתכנן.
על הריצוף להתבצע במירווחים מינימליים של 3 מילימטר בין האריחים, כמפורט בתקן ישראלי 1555- חלק 3.
את מילוי המישקים (הפוגות) ניתן לבצע באמצעות רובה אקרילית או אפוקסית. יש לרכוש את הרובה המתאימה לרוחב המישקים ולבצע את עבודת המילוי בקפדנות-דהיינו: נקיון יסודי של המישקים ובמיוחד של דפנות האריחים, באמצעות מברשות פלדה ושואב אבק ,הכנת התערובת על פי ההוראות (לא דלילה מדי !) ומילוי אחיד בשפכטל יעודי עשוי גומי (ולא במגב רצפה). הבצוע ברובה אפוקסית מייקר את העלות ואיננו הכרחי, אך רובה אפוקסית תמיד עדיפה על פני רובה אקרילית. מחיר החומר האפוקסי ואיטיות הבצוע מייקרים את העלות הכוללת אך לחומר יתרונות רבים מבחינת חוזקו, עמידות לזמן ארוך יותר, עמידות בכימיקלים, דחייה כמעט מוחלטת של כתמים ולכלוך ועמידות מפני שחיקה. יש לזכור למלא גם את המישקים שבין הפנלים.
את הרווח שמתחת לפנלים, בינם לבין הריצוף, יש לאטום עם חומר אטימה פוליאוריטני גמיש (כגון סיקפלקס 11FC) או בחומר מסוג MS פולימר. דרושה יד מיומנת לבצוע עבודה זו באופן אסטתי ומומלץ לתת מלאכה זו לאנשי מקצוע מנוסים.
איטום צינורות , ויטרינות, אלמנטים שונים:
יש לבצע אטימה במסטיק גמיש סביב מקומות החדירה של צנרת, מעקות, רגלי פרגולות או אלמנטים חודרים אחרים. איטום זהה יש לבצע סביב רשת הניקוז ברצפה , בינה לבין המרצפות.
מומלץ מאוד לבצע איטום כנ"ל סביב שקעי חשמל ובתי מנורות אשר בקירות סביב המרפסת. חדירת רטיבות דרך מקומות אלו יכולה להגיע , דרך תעלות החשמל- למקומות אחרים במבנה. קיימים בשוק גופי תאורה ושקעים בעלי איטום יעודי כנגד חדירת מי גשם ואולם מנסיוננו אורך החיים של אלו איננו ארוך עקב התייבשות הגומיות ו/או כתוצאה מהרכבה לא נכונה בעת החלפת נורות וכיוצ"ב. לפיכך כדאי לבצע אטימה נוספת גם בתוך קופסת החשמל, בין צינור החשמל אל הקיר ואף בין כבלי החשמל לצינור המוביל.
האלמנט הרגיש ביותר לחדירת רטיבות הנן הויטרינות בפתחי היציאה של גגות מרוצפים או מרפסות. יש לאטום אותן עם מסטיק פוליאוריטני או מסטיק מ MS פולימר בכל מקומות החיבור סביב המשקופים, בינם לבין הקירות / הרצפה. חשוב ביותר לבדוק ולאטום את המשקוף התחתון ואת כל ראשי הברגים במשקופים. יש לוודא שקיימים פתחי ניקוז למים במשקופים התחתונים ושהחיבורים בפינות שבין המשקוף התחתון למשקופים האנכיים- אטומים היטב. אזור המשקוף התחתון של הויטרינה הנו אזור רגיש ביותר אשר מנקז אליו כמות גדולה של מי גשמים ויש להשגיח שם שבעתיים.
מומלץ שלא לקדוח חורים לברגים במסילת המשקוף התחתונה אלא להשתמש בחומרי הדבקה גמישים יעודיים, על בסיס פוליאוריטן או MS פולימר.
איטום קירות סביב מרפסות, גגות מרוצפים :
אטימת הקירות אשר סביב הגג המרוצף או המרפסת הנה הכרחית משום שרטיבות יכולה לעבור דרך הקירות אל מאחורי שכבת האיטום שבקרקעית. יש לדאוג לאיטום משני צידי המעקות -מצידם הפנימי והחיצוני.
בצד החיצוני של הקירות יש לשים דגש נוסף על סדיקה חיצונית שמתרחשת לעיתים תכופות בתחתית המעקות. סדק זה (בתחתית המעקה) נגרם בד"כ כתוצאה מהחיבור בין שתי יציקות (או בין היציקה לבלוקים) ומהתזוזות התרמיות בינהן במרוצת השנים.
במידה והסדיקה כבר גלויה לעין יש לטפל קודם בסדק עצמו באמצעות חומר אטימה פוליאוריטני גמיש (כגון סיקפלקס 11FC).
לפני בצוע טיח בקירות החיצוניים, יש לבצע חבישה עם רצועה של רשת אינטרגלס מעל גבי כל מקומות החיבור בין אלמנטים מבטון לבלוקים, ובין הפסקות יציקה. חבישה מסוג זה מבוצעת באופן עקרוני בכל קירות המבנה על מנת למנוע סדיקה בשכבת הטיח. אך באזורים תחת המעקות של מרפסות וגגות מרוצפים- חבישה זו חשובה שבעתיים. החבישה עצמה מתבצעת באמצעות מריחה של שכבה צימנטית מועשרת בדבק לטקס SBR . רצועת האינטרגלס מוטבעת בתוך החומר הטרי.
על גבי כל שטח הקירות החיצוניים מתבצעת לאחר מכן, כמקובל, שכבת הרבצה צימנטית ולאחריה -שכבת הטיח. מומלץ להשתמש בתערובות טיח ותערובות הרבצה יעודיות המכילות בתוכן חומרי איטום והדבקה.
המלצות והערות נוספות:
א. מאוד מומלץ לבצע זיפות לפני הלחמתן של היריעות. בגגות ישנים בעלי זפת ישנה אין צורך בבצוע שלב זה אך יש לחמם את הזפת הקיימת באמצעות מבער גז על מנת ל"החיותה" ולמלא סדקים בזיפות הקיים, במידה וישנם.
ב. במקרה ומתוכנן חיפוי אבן או אחר על גבי המעקה הפנימי של המשטח המרוצף – יש לבצעו לאחר האיטום של הקירות. במקרה זה יש לקבל מפרט לאיטום הקירות לפני בצוע החיפוי.
ג. יש להזהר מבעלי מקצוע אחרים שמגיעים בשלבי הגמר של הבניה ואשר עלולים לקדוח חורים באיטום (כגון לצורך התקנת ויטרינות, משקופים, מזגנים, רגלי פרגולות וכדומה).
אנו מקווים שמאמר זה מכסה את העיקר.
במידה ונחוץ מידע נוסף אנא פנה/י אל הפורום באתרנו ונשמח להמשיך ולסייע.
בהצלחה !
איטומן –
מומחי איטום ושיקום מבנים
|
